פסק-דין בתיק ת"א 3473-09

הנתבע חתם על ערבות להלוואה שהלווה התובע (הבנק) לרוכשת דירה (החייבת), ובנוסף חתם על שטר חוב להבטחת החזר חוב ההלוואה, אם זו לא תיפרע במועדה. משלא נפרעה ההלוואה במועד, והליכים שננקטו נגד החייבת לא הועילו, נקט התובע בהליכי הוצאה לפועל לביצוע שטר החוב, תחילה נגד החייבת ובשלב מאוחר יותר גם נגד הנתבע. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל מומשה הדירה ונמכרה באמצעות כונס נכסים. הנתבע הגיש התנגדות לבקשה לביצוע שטר החוב, התנגדותו התקבלה ולאחר בירור התובענה נגד הנתבע, היא נדחתה. לאחר דחיית תביעה זו, הוגשה התביעה הנדונה, שבה טוען התובע כי על הנתבע, שכאמור, חתם על ערבות להבטחת פירעון חובה של החייבת, לשאת במלוא יתרת החוב לתובע, אשר נותרה גם לאחר מימוש הדירה. סכום זה במועד הגשת התביעה (9.3.2009) עמד על סך של 398,446 ש"ח.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.         עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים הרלוונטיים

3.         תחילה נפרט את עיקרי העובדות, אשר בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת.

4.         ביום 27.10.1997 נחתמו הסכמי הלוואה, שלפיהם הלווה התובע לגב' מזל שגב (להלן - החייבת), סך של 426,000 ש"ח לשם רכישת זכויות במקרקעין (דירה בכרמיאל), אשר ישועבדו לטובת התובע עד פירעון ההלוואה (הלוואת משכנתה). הנתבע חתם בתור ערב להחזר כספי ההלוואה וכן חתם על שטר חוב על מלוא הסכום האמור.

משלא עמדה החייבת בהחזר ההלוואה, הגיש התובע ביום 17.8.1999 אל לשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה לביצוע שטר החוב נגד החייבת, תוך העמדת החוב על סך של 20,000 ש"ח, אשר היה סכום חובה של החייבת לתובע באותה עת (תיק הוצל"פ 03-04342-03-3).

במסגרת הליכים שנוהלו בין החייבת לבין מספר נתבעים בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 934/01), הגיעו הצדדים להסדר פשרה שאושר בפסק דין ביום 9.9.2004 שעל-פיו נעשתה פנייה אל הוועדה הבין-משרדית במשרד השיכון, כדי שתדון בפריסה מחדש של החזרי כספי ההלוואה שלוותה החייבת לתובע. הבקשה אושרה ונקבעה פריסה חדשה של החזר החוב, אשר הועמד על סך של 766,579 ש"ח. בעקבות הסדר זה, פנה התובע אל הנתבע ביום 29.6.2005, וביקש שיחתום על מסמכי ההלוואה של הסדר הפריסה החדשים של החזר החוב, אך הנתבע לא נענה אל הפנייה אליו.

משלא עמדה החייבת גם בהסדר התשלומים החדש שנקבע, הגיש התובע בקשה במסגרת תיק ההוצאה לפועל להגדיל את החוב בתיק ההוצאה לפועל ולצרף את הנתבע בתור חייב נוסף בתיק. בהחלטה מיום 29.9.2005 נענתה ראש ההוצאה לפועל לבקשה. הנתבע צורף בתור חייב והחוב הוגדל כפי שביקש התובע, והועמד על סך של 378,273 ש"ח נכון ליום 27.7.2005. לטענת התובע, התבקשה הגדלת החוב רק לסכום זה מטעמי גובהה של האגרה.

ביום 9.3.2007 אישרה ראש ההוצאה לפועל את מכירת דירת החייבת באמצעות כונס הנכסים שמונה למימוש הדירה, והדירה נמכרה תמורת 365,000 ש"ח.

5.         הנתבע הגיש אל לשכת ההוצאה לפועל התנגדות לבקשה לביצוע שטר החוב. התנגדותו התקבלה והועברה לבירור בבית משפט השלום בחיפה. בהחלטה מיום 16.2.2007 נקבע כי הבקשה תתברר בסדר דין רגיל (ת"א 4035/07. תביעה זו תכונה להלן - התביעה לביצוע שטר החוב).

לאחר שמיעת ראיות בתביעה לביצוע שטר החוב, דחה בית המשפט (כבוד השופטת בטינה טאובר) את התביעה בפסק-דין מפורט ומנומק מיום 24.12.2008. הטעם העיקרי לדחיית התביעה היה נעוץ במסקנת בית המשפט שהתובע לא יידע את הנתבע כי הוא הוחתם גם על שטר החוב, בנוסף על חתימתו בתור ערב לפירעון ההלוואה.

6.         ביום 9.3.2009 הגיש התובע את התביעה הנדונה, שבה עתר לחייב את הנתבע לשאת ביתרת החוב הנטענת בסך של 398,446 ש"ח, אשר לטענת התובע נותרה גם לאחר מימוש הדירה. התובע טען כי על הנתבע, שערב לפירעון חוב זה, לשאת ביתרת החוב וזאת משלא עלה בידי התובע לגבות את החוב מהחייבת וכי אף מימוש הדירה לא כיסה את מלוא החוב.

כתב ההגנה הוגש ביום 31.3.2009. בכתב ההגנה טען הנתבע בין השאר, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין שקם בפסק הדין בתביעה לביצוע שטר החוב, אשר לטענתו, חוסם את התביעה הנדונה. זאת בין בשל השתק עילה ובין בשל פלוגתות פסוקות שנקבעו בפסק הדין האמור. עוד טען הנתבע, כי התביעה נגדו התיישנה זמן רב בטרם הוגשה התביעה, וכי בכל מקרה, כל החוב סולק וכי לא נותר כל חוב. אפילו נותר חוב, הרי שבשל השתהות הבנק בהגשת התביעה, ועוד קודם לכן בשל השיהוי שחל עד הפנייה אל הנתבע לסילוק חובה של התובעת, יש להפחית מסכום החוב, ככל שנותר כזה.

לשלמות הדברים נוסיף, כי מאז הוגש כתב ההגנה, עתר הנתבע פעמיים לסילוק התביעה על הסף מהטעמים האמורים. בפעם הראשונה (בש"א 3394/09), נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 29.7.2009 שבה נקבע כי טענות התובע נגד הנתבע ראויות להתברר, ועל כן אין לסלק את התביעה על הסף. בפעם השנייה (בש"א 1829/10), קיבל הנתבע את הצעת בית המשפט וחזר בו מהבקשה, תוך הודעה כי הוא עומד על טענותיו (פרוטוקול הדיון מיום 4.3.2010).

7.         מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית מאת מר ישראל חדד, מנהל מחלקת הגביה אצל התובע, ואילו הנתבע הגיש רק תצהיר מטעמו. שני המצהירים נחקרו על תצהיריהם בדיון שהתקיים ביום 1.9.2010.

לבקשת הצדדים בתום הדיון האמור, נקבע כי סיכומי טענותיהם יוגשו בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 3.2.2010 ומטעם הנתבע הוגש ביום 5.12.2010.

ג.         השאלות השנויות במחלוקת הטעונות הכרעה